058-432-2117 info@team.do
  English

ניהול פרויקטים יכול להתבצע על בסיס מספר מודלים, כאשר אחד מהם מכונה שיטת “הנתיב הקריטי” או Critical Path Method. על פי מודל זה, שלבים שונים בפיתוח הפתרון תלויים זה בזה, ולכן צריכים להיות ממומשים בצורה כרונולוגית. רק כאשר חלק מסוים בפרויקט מוכן, ניתן להמשיך לחלק הבא. לנתיב קריטי יתרונות מסוימים, כאשר קיימת תלות בין חלקי הפרויקט השונים – שאינם יכולים להתבצע במקביל – וחיסרון משמעותי אם חלק בפרוייקט מתארך מעל המתוכנן, ומעכב את הפיתוח של חלקי הפרויקט התלויים בו.

הקצאת משאבים לביצוע חלקים קריטיים בפרויקט

כאשר מוגדר נתיב קריטי לפרויקט כולו, או לחלק מסוים בו, ניתן לבצע חלוקה שונה של משאבים על מנת לסיים במהירות את החלקים הקריטיים לפרויקט כדי להתקדם לשלב הבא. לדוגמה, פרויקט תוכנה המתבצע בשיטת הנתיב הקריטי ומחולק למודול העוסק במיון ובטיוב של נתונים, שלאחריו מבוצעת הזנת הנתונים לפי השדות החדשים למסד נתונים.

אם תכנות פעולת טיוב הנתונים אורך יותר מהצפוי, ניתן להגדיל את המשאבים הנדרשים (כמו כוח אדם העובד על הפרוייקט, ציוד המוקדש לטיוב הנתונים וכדומה), ולהאיץ את תהליך הפיתוח על מנת להגיע לשלב הבא בניהול הפרויקט.

כיצד מיישמים את מודל הנתיב הקריטי בפרויקט?

על מנת ליישם מודל זה יש לתכנן את החלקים השונים בפרויקט בצורה כרונולוגית, החל מהשלב הראשון ועד לאחרון, כאשר מגדירים במדויק אילו חלקים צריכים להיות מפותחים במלואם על מנת לעבור לשלב הבא של הפרויקט.

מתי מומלץ להשתמש בשיטת הנתיב הקריטי לניהול הפרויקט?

שימוש בשיטת הנתיב הקריטי מומלץ אך ורק כאשר קיימת תלות בלתי ניתנת לשינוי בין חלקים שונים של הפרויקט. כיוון שמדובר במודל המעכב את הפיתוח, רצוי לנסות ולהגיע למצב שבו חלקים שונים בפרוייקט מבוצעים בעת ובעונה אחת, ומשתלבים זה בזה בשלב מאוחר יותר. אחת הדרכים להימנע מנתיב קריטי היא לתכנן מראש את תוצאות הנתיב הקודם, ולפתח את המשך התהליך בהנחה שהפלט המופק מהשלב הקודם ידוע מראש.

דרך נוספת היא באמצעות תכנון מוקדם של שלבי הפרויקט, תוך ביצוע שינויים במהלך כתיבת הפתרון. מודל זה שונה מהנתיב הקריטי ומכונה ניהול פרויקטים אג’ילי, עליו נרחיב במאמר נפרד.